פסק-דין בתיק ת"א 584-08

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 3/7/87, בתאונת דרכים מיום 1/5/06. המדובר הוא בתאונה קשה וקטלנית. התובעת נסעה ברכב, יחד עם נוסעים אחרים, כאשר משאית התנגשה בעוצמה ברכב והרכב התנגש ברכב אחר. בתאונה נהרגה חברתה הטובה שהיא גם בת דודתה של התובעת ואחיינה של הדודנית. התובעת עצמה נפגעה קשה בתאונה.  התובעת אושפזה בבית החולים למספר ימים, שוחררה, ואושפזה פעמיים נוספות, בכל פעם למספר ימים.

התובעת טענה לפגיעות בחלקי גוף שונים ולפגיעה בתחום הנפשי. היא טענה לנכויות בתחום הפסיכיאטרי, הכירורגי, האורתופדי, הנוירולוגי ובתחום העיניים. אכן מונו מומחים רפואיים בתחומים האמורים ובהמשך הדברים אתייחס לחוות הדעת של המומחים.

הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") אינה חולקת על חבותה לשלם לתובעת פיצויים לפי החוק. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי נכויותיה של התובעת ונזקיה בעקבות התאונה.

נכותה של התובעת

תחום הכירורגיה

בתחום זה מונה לצורך מתן חוות דעת פרופ' א. הלוי. בחוות הדעת מאפריל 2010, מפרט המומחה את פרטי המקרה, את המסמכים אשר עמדו לפניו, את הטיפולים הרלוונטיים שעברה התובעת ואשפוזיה. המומחה מתייחס לבדיקות שעברה התובעת ולבדיקתו הוא.

המומחה מציין, שהתובעת עברה, בעקבות התאונה, כריתה של הטחול וכי נותרה לתובעת צלקת ניתוחית. המומחה כותב, בין היתר, שידוע מהספרות המקצועית שחולים שעברו כריתת טחול חשופים יותר לזיהומים מסוגים מסוימים וכי מקובל לחסן חולים שעברו כריתת טחול בחיסונים ספציפיים. חולה מסוג זה, יקבל אנטיביוטיקה בכל זיהום בנאלי, שלא כמו אדם בריא.

על פי חוות דעתו של ד"ר הלוי, לתובעת נותרו 10% נכות בשל כריתת הטחול. המומחה מציין שנוכח עצירות השתן החוזרות, יש לדון על כך במסגרת חוות דעת נוירולוגית. בשל הצלקות, קבע המומחה כי לתובעת נותרו 10% נכות.

לטענת התובעת, קיפח אותה פרופ' הלוי בקביעת נכויותיה באשר הוא לא קבע לה נכות רפואית בגין עצירות שתן חוזרות ונשנות. נטען, שהמומחה הפנה אותה בעניין זה לנוירולוגית, אך זו לא התייחסה לבעיית עצירת השתן. בנסיבות אלה, טוענת התובעת, שעל ביהמ"ש לקבוע את נכותה של התובעת בשל הבעיה הרפואית האמורה, לשיעור של 10%, או להפנות לנוירולוגית שאלת הבהרה.

עוד טוענת התובעת, כי גם בגין הצלקות קביעתו של המומחה אינה נכונה, באשר המדובר הוא בצלקות נרחבות באזורים מרובים, כך שלפי סעיף 75(1)ג לתקנות המל"ל, הנכות היא בשיעור של 20%.

הנתבעת מתנגדת לסטייה מקביעות המומחה וטוענת, שהתובעת לא פנתה לפרופ' הלוי, וגם לא לנוירולוגית בשאלת הבהרה וגם לא ביקשה לזמן את פרופ' הלוי לחקירה נגדית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש מקום לאמץ את חוות דעתו של פרופ' א. הלוי לעניין נכויותיה של התובעת בתחום הכירורגיה, בעקבות התאונה. אכן, לעניין עצירת השתן, מצא המומחה כי אין זה בתחום מומחיותו וכי יש להפנות השאלה לנוירולוג. התובעת, משיקולים השמורים עמה, לא מצאה לנכון לשלוח לפרופ' הלוי, וגם לא לנוירולוגית, שאלות הבהרה בעניין זה. היא גם לא ביקשה מביהמ"ש לזמן את הנוירולוגית למתן עדות, למרות שהיה לה זמן די והותר לעשות כן. על כן, אינני סבור שיהיה זה נכון שביהמ"ש ייתן מצדו חוות דעת בתחום הרפואה ויקבע את אחוזי הנכות של התובעת בשל בעיה של עצירת שתן, מבלי שמי מן המומחים נתן את דעתו לתלונותיה של התובעת בעניין זה, בחן אותן, התייחס למסמכים רפואיים הקשורים לכך, לבדיקות רפואיות שעברה, לצורך לבצע בדיקות נוספות, אולי, לצורך מתן חוות דעת, ולשאר נושאים ומהלכים, אשר ביהמ"ש, מן הסתם, אינו מומחה בהם. על כן, ללא בסיס מקצועי שמקורו במומחה מטעם ביהמ"ש, אין מקום שביהמ"ש יקבע נכות בתחום אשר כלל לא נדון, לגופם של דברים, על ידי מומחה רפואי כלשהו.

אשר לטענת התובעת בנושא הצלקות, הרי אלה נבחנו היטב, כך עולה מחוות הדעת, על ידי פרופ' הלוי, הן תוארו באופן מפורט ואינני מוצא נימוק ענייני לסטות ממסקנתו של המומחה, לפיה הצלקות הינן צלקות גוף שמכאיבות או מכערות. גם בעניין זה, לא נשאל המומחה שאלת הבהרה באם יש לראות את הצלקות כצלקות נרחבות באזורים מרובים והוא גם לא נתבקש להעיד בביהמ"ש.

לאור כל האמור, אני מאמץ את חוות דעתו של פרופ' הלוי, לפיה לתובעת נכות של 10% בגין כריתת הטחול (סעיף 17(ב) לתקנות המל"ל) ו- 10% בשל צלקות מכאיבות ומכערות לפי תקנה 75(1)ב).

תחום הפסיכיאטריה

בתחום זה מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר דניאל גרופר.

בחוות דעתו מיום 21.02.2009 מתייחס המומחה למסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו בעת מתן חוות הדעת, מפרט את הרקע האישי והמשפחתי של התובעת ואת תולדות התאונה.

המומחה מתייחס לטיפולים הנפשיים שקיבלה התובעת מיום התאונה. עוד מתייחס המומחה לתלונותיה העיקריות של התובעת מאז התאונה, שעיקרן הפרעות בשינה ועייפות בעקבות כך במהלך היום, הפרעות במצב הרוח תוך צוין שעשתה שני ניסיונות התאבדות, סף גירוי ותסכול נמוכים, רגישות לרעש, פחדים ולחצים בכביש ממכוניות ומשאיות, פחד מרגעי עקיפה בכביש, כיסוי עיניים במהלך נסיעה וצעקות על נהג, שחזורים של התאונה תוך ציון שהיא לא זוכרת את רגע התאונה עצמו ואמירה שהשחזורים כוללים מראי החברה שנהרגה, ירידה בליבידו, כאבי ראש, סחרחורות וקשיי ריכוז.

בפרק הבדיקה מציין ד"ר גרופר, כי שיתוף הפעולה של התובעת היה חלקי עקב אפאטיות וחוסר עניין בבדיקה שגרמו לתשובות לקוניות, ללא דיבור ספונטני ולצורך בדיבוב ומיקוד מצד המומחה. המומחה מצא רמה קוגניטיבית תקינה, זיכרון וריכוז תקינים, אפקט תואם ללא מחשבות אובדן, העדר הפרעות במהלך או בתוכן החשיבה והעדר הפרעות בתפיסה. השיפוט והתובנה נמצאו בבדיקה תקינים.